ירמיהו, פרק כ״ז, פסוק ח׳

החלטת ה' יצרה מציאות מדינית חדשה שבה הכניעה לשליט הבבלי היא השלמה עם הגזרה האלוהית, כפי שמרומז בכפילות החריגה אֹתוֹ אֶת־נְבוּכַדְנֶאצַּר, המקבילה את השעבוד בעולם הזה לכניעה לשר הממונה עליו בשמיים. הכתוב מזהיר מפני סירוב לקבל את השעבוד, המתואר דרך הכפילות אֲשֶׁר לֹא־יַעַבְדוּ אֹתוֹ וכן וְאֵת אֲשֶׁר לֹא־יִתֵּן אֶת־צַוָּארוֹ בְּעֹל, שנועדה להדגיש את חומרת המרד, בין אם מדובר בבחירה בעצמאות מוחלטת ללא חסות ובין אם בסירוב להסכמה הצהרתית של תשלום מסים. אומה שתמרוד תיענש בהשגחה והתערבות אלוהית פעילה, כפי שמבטאת המילה אֶפְקֹד, שתביא עליה חרב, רעב ודבר. הפורענות תימשך עַד־תֻּמִּי אֹתָם, כלומר עד לכיליון והשמדה מוחלטת של אותם מורדים, כאשר ה' הוא זה שמכלה אותם בפועל באמצעות ידו של מלך בבל.