במעמד פומבי במקדש מתרחש עימות בין ירמיהו לחנניה נביא השקר. תגובתו של ירמיהו לדברי חנניה מורכבת מרובד גלוי לעין ומרובד סמוי. כאשר הכתוב מציין כי וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה את דבריו לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וּלְעֵינֵי כָל הָעָם, הדבר בא להצביע על הפער שבין האופן שבו הבין הקהל את התגובה לבין כוונתו האמיתית של הנביא [מלבי"ם].
הקהל שעמד במקום הבין את דברי ירמיהו כהסכמה פשוטה לנבואת חנניה, שהבטיח כי כלי המקדש יושבו מבבל בתוך שנתיים. אולם, ירמיהו התכוון למשמעות כפולה: הוא אכן הסכים עם עצם ההבטחה שכלי המקדש והגולים יחזרו, שכן הוא עצמו ניבא על כך. עם זאת, הוא שלל לחלוטין את לוח הזמנים של חנניה. כוונתו הפנימית של ירמיהו הייתה ללעוג לחנניה ולומר כי הכלים אכן יושבו, אך רק בחלוף שבעים שנה ולא בתוך שנתיים. הפער הזה מסביר את הדגשת הכתוב על נוכחות הקהל, ששמע את הדברים כפשוטם והבין שירמיהו מסכים עם חנניה, בעוד ירמיהו עצמו כיוון בתוך דבריו לאמת נבואית שונה לחלוטין הסותרת את דברי נביא השקר [מלבי"ם].