כדי להמחיש את השעבוד הצפוי למלך בבל על פי דבר ה', נשא ירמיהו על צווארו מוטות ועולים. כפעולת נגד פומבית, ניגש חנניה, מסיר את העול מצווארו של ירמיהו ושובר אותו [ביאור שטיינזלץ]. מעשה זה לא היה רק מחווה דרמטית, אלא נבע מתפיסה רוחנית ולפיה כאשר נביא מלווה את נבואתו בפעולה פיזית ממשית, הגזירה מתקיימת בהכרח ואינה ניתנת לביטול, גם אם מדובר בנבואת פורענות. משום כך, חנניה בחר לבצע מעשה נגדי של שבירה, במטרה לבטל את הפעולה הנבואית של ירמיהו באמצעות פעולה פיזית אחרת [מלבי"ם].
המילה הַמּוֹטָה מתארת את עץ העול [מצודת ציון]. מאחר שירמיהו נצטווה קודם לכן להכין מוטות עבור מספר מלכים, הפרשנים מסבירים כי ייתכן שטרם הספיק לשלוח אותם ליעדם, או ששלח את השאר למלכי הגויים והותיר על צווארו מוטה אחת בלבד שסימלה את מלך יהודה, ואותה לקח חנניה [מצודת דוד, אברבנאל].
קושי לשוני עולה מן המילה וַיִּשְׁבְּרֵהוּ, המנוסחת בלשון זכר, בעוד שהמילה "מוטה" היא בלשון נקבה. רוב הפרשנים מסבירים כי לשון הזכר אינה מתייחסת למוטה עצמה, אלא לקשר שחיבר אותה או לעול שהיה קשור בה [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. רובד נוסף מציע כי לשון הזכר אינה מתייחסת רק לחפץ הגשמי, אלא רומזת באופן סמלי לעולו של מלך בבל, שאותו התיימר חנניה לשבור באמצעות דבריו [אברבנאל].