העם מתוודה כי אָכֵן, באמת, הוא תלה את תקוותיו לַשֶּׁקֶר ולחינם בגורמים זרים וחסרי תוחלת. הציפייה לישועה מִגְּבָעוֹת שעליהן הוצבו פסילים, ומהדהוד קולו של הָמוֹן רב ועבודת אלילים רוגשת על הָרִים, התבררה כאשליה. אשליה זו משקפת גם את הציפייה לעזרה צבאית מריבוי של אומות עולם, שמשולות להרים ולגבעות ולא הועילו לעם בעת צרה. מתוך התפכחות זו מתגבשת ההכרה הברורה כי אָכֵן בַּה' אֱלֹהֵינוּ תְּשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל. התשועה האמיתית באה רק מאת ה' המשגיח על עמו לטובה, ומתוך הבנה זו מחליט העם ללכת מעתה אך ורק אחריו.
ירמיהו, פרק ג׳, פסוק כ״ג
אָכֵ֥ן לַשֶּׁ֛קֶר מִגְּבָע֖וֹת הָמ֣וֹן הָרִ֑ים אָכֵן֙ בַּיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ תְּשׁוּעַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.