ירמיהו, פרק ג׳, פסוק ו׳

ה' פונה אל הנביא בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, ייתכן שלפני טיהור הארץ מעבודה זרה, אך סביר יותר שדווקא לאחר מכן, כאשר העם המשיך לחטוא בסתר והעמיד פנים ששב בתשובה. הוא שואל אותו הֲרָאִיתָ, כלומר האם נתת לב לדעת ולהבין את אֲשֶׁר עָשְׂתָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל, הלוא הם עשרת השבטים שהתאפיינו במרדנות, בהליכה אחר נטיות הלב ובסירוב לשוב בתשובה. ה' מתאר כיצד טרם גלותה הֹלְכָה הִיא עַל כָּל הַר גָּבֹהַּ וְאֶל תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן, שהוא עץ לח ורטוב, וַתִּזְנִי שָׁם בעבודת אלילים בפרהסיה ולעיני כול. התנהגות מופגנת זו מוצגת כדי להמחיש את ההבדל בין חטאיה הגלויים של ישראל לצביעותה של יהודה שחטאה בסתר, או כדי להצביע על ההשפעה ההרסנית של ישראל שלימדה את יהודה לחטוא כמותה.