עזיבת ה' והדבקות בעבודה זרה מתוארות כבגידה, כאשר מִקֹּל זְנוּתָהּ מבטא את קלות הראש והזלזול שבהם התייחס העם לחטא זה. בעקבות יחס מזלזל זה וַתֶּחֱנַף אֶת הָאָרֶץ, כלומר העם טימא את הארץ והביא עליה חורבן. מנגד, יש המפרשים שהעם חשש מהקולות והשמועות על מעשיו, ולכן נהג בחנופה והעמיד פנים של צדיק כלפי חוץ בעודו חוטא בסתר, התנהגות צבועה הגרועה אף יותר מחטא גלוי. בסופו של דבר, העם וַתִּנְאַף אֶת הָאֶבֶן וְאֶת הָעֵץ, כלומר זנה עם האבן והעץ כשהשתתף עם עובדי האלילים וסגד לפסלים.
ירמיהו, פרק ג׳, פסוק ט׳
וְהָיָה֙ מִקֹּ֣ל זְנוּתָ֔הּ וַתֶּחֱנַ֖ף אֶת־הָאָ֑רֶץ וַתִּנְאַ֥ף אֶת־הָאֶ֖בֶן וְאֶת־הָעֵֽץ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.