תקופת קיבוץ הגלויות טומנת בחובה עתיד של גאולה ואחדות לאומית, תוך איחוי הקרע ההיסטורי בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל, כאשר שני חלקי העם ישובו יחד אל נחלת אבותיהם.
בַּיָּמִים הָהֵמָּה מכוון לתקופת קיבוץ הגלויות [רד"ק, מלבי"ם]. באותה עת, בֵית יְהוּדָה יצאו ממקומות גלותם. מדובר ספציפית ביהודים שהוגלו מערי יהודה על ידי סנחריב מלך אשור עוד לפני חורבן ירושלים, ולא זכו לשוב ארצה בתקופת בית שני [מצודת דוד, אברבנאל].
הפרשנים מסכימים כי המילה עַל בביטוי עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל משמעותה "עם", כלומר שבית יהודה יתחברו לעשרת השבטים [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. שני חלקי העם יתאספו, יתמזגו לממלכה אחת וישימו עליהם הנהגה משותפת [רש"י, מלבי"ם]. נקודת מבט ייחודית מציג [אברבנאל], אשר מוצא את הביטוי "ילכו בית יהודה על בית ישראל" חריג. הוא מסביר זאת על סמך עדויות מתקופתו על בני יהודה ובנימין שגלו אל מעבר להרי החושך, ומושבותיהם היו קרובים לאזורי הגלות של עשרת השבטים. לכן, הנביא מנבא כיצד גולי יהודה ילכו פיזית אל מקומות מושבם של גולי ישראל, כדי להתחבר אליהם לקראת השיבה המשותפת.
שני הבתים יצאו יַחְדָּו מֵאֶרֶץ צָפוֹן, שהוא אזור גלותם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], אזור הממוקם צפונית ומזרחית לבבל [רד"ק].
יעדם הסופי הוא עַל הָאָרֶץ. רוב הפרשנים מבארים כי משמעות המילה עַל כאן היא "אל", כלומר שישובו אל ארץ ישראל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, [מלבי"ם] מדייק כי השימוש במילה עַל במקום "אל" מורה על משמעות של "בשביל". לפי פירוש זה, שיבתם של הגולים לא תנבע רק מתוך צורך לברוח ממקומות גלותם, אלא מתוך רצון ומטרה חיובית לעלות בשביל הארץ עצמה.