בימות המשיח ובעתיד לבוא, המוקד הרוחני של עם ישראל יעבור תמורה עמוקה. סמלים וחפצים מקודשים, ואפילו הקדוש שבהם, יפנו את מקומם להכרה פנימית ולקדושה שתקיף את העם כולו.
כאשר העם ישגשג, יתרבה וילד בנים רבים, כפי שמשתמע מהמילים וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם, הם לֹא־יֹאמְרוּ עוֹד אֲרוֹן בְּרִית־ה'. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהיעדר ההתייחסות לארון אינו מעיד על חיסרון, אלא על התעלות רוחנית. כל העם יהיה קדוש, וה' ישכון בתוכם כאילו הם עצמם היו הארון [רש"י]. ירושלים כולה תתעלה למדרגת הקדושה של הארון, ולכן לא יהיה צורך להשתמש בו כאמצעי הפחדה מפני חטא או כערובה שטחית לביטחון, שכן הדבקות האמיתית בה' תנבע מאמונה פנימית וממעשים ראויים ולא מהיצמדות לחפצים [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים זאת מסיבה מעשית: בשל ריבוי העם העצום, המקום פשוט לא יוכל להכיל את כל ההמונים שיבקשו לבוא ולהתפלל מול הארון [מצודת דוד].
הנביא מפרט תהליך הדרגתי של ניתוק מהתלות בארון: וְלֹא יַעֲלֶה עַל־לֵב וְלֹא יִזְכְּרוּ־בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ (כאשר המילה יִפְקֹדוּ משמעותה זכירה או עשיית פעולה מעשית [מצודת ציון, מלבי"ם]). על פי גישה אחת, מילים אלו מכוונות להקשר צבאי ומדיני. בניגוד לעבר, שבו נהגו להוציא את הארון לשדה הקרב כפי שאירע בשילה בימי עלי, בעתיד ישרור שלום. האומות לא יקנאו בשגשוגו של ישראל, לא תהיה עוד מלחמה, וממילא לא יעלה על הדעת ולא ייזכר הצורך להשתמש בארון לשם כך [רש"י, רד"ק]. גישה אחרת מסבירה שבעבר הארון שימש כמוקד לשבועות, לאלות ולתפילות בעתות בצורת ומגפה. לעתיד לבוא, ההשגחה האלוהית תורגש בכל מקום, ולא יהיה צורך לעלות דווקא אל הארון כדי לבקש צרכים אלו [אברבנאל].
ברובד הפסיכולוגי והלשוני, יש שמזהים בפסוק תיקון של נתק הקיים באדם. כיום, לעיתים אנשים מזכירים את הארון בפיהם אך הדבר אינו עולה על לבם, או שהם חושבים עליו אך אינם מתרגמים זאת למעשה. לעתיד לבוא, הדיבור, המחשבה והמעשה יהיו שלובים זה בזה בהתאמה מוחלטת, ולא יהיה עוד מצב של דיבור שפתיים ללא כוונה פנימית, או מחשבה שאינה יוצאת מן הכוח אל הפועל [מלבי"ם].
לסיום, ההבטחה כי וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד מתפרשת במספר אופנים. יש הסבורים כי לא יוציאו עוד את הארון למלחמה [רש"י, רד"ק], ואחרים מפרשים שלא ייבנו ארונות נוספים כדי להכיל את המוני המתפללים, שכן השכינה תשרה בכל ירושלים ותפילות יתקבלו בכל מקום בעיר [מצודת דוד]. לחלופין, הכוונה היא שלא יצטרכו לכרות ברית חדשה, או שלא ייעשו עוד מעשים מגונים, שכן יצר הרע יתבטל לחלוטין והקדושה תמלא את הארץ [אברבנאל].