הפסוק מציג ניגוד בין הציפייה של ה' מישראל לבין התנהגותם בפועל. במקום לנהוג כבת נאמנה כלפי אביה המיטיב עמה, ישראל נהגו כאישה הבוגדת בבעלה [מלבי"ם].
המילה אָכֵן מתפרשת במובן של אבל, מילה המבטאת את אכזבתו של ה' מכך שישראל לא עשו כרצונו [רש"י], או לחלופין במשמעות של באמת [מצודת דוד]. הפסוק משתמש בדימוי של אִשָּׁה אשר בָּגְדָה, כלומר מרדה [מצודת ציון], ופרשה מֵרֵעָהּ, שהוא חברה ואישהּ. הפרשנים מסכימים כי נטישת ישראל את עבודת ה' מושווית כאן לחומרה שבבגידה בין רעים אהובים ובפירוק המשפחה [ביאור שטיינזלץ].
תשומת לב פרשנית מיוחדת ניתנת לשימוש באות מ' במילה מֵרֵעָהּ. בדרך כלל פועל הבגידה מלווה באות ב', והשימוש החריג באות מ' מוביל לשני כיווני פירוש משלימים:
גישה אחת מסבירה שהאות מ' מבטאת התרחקות ועזיבה. בעצם הבגידה, האישה הולכת מאת בעלה ופורשת לאיש אחר, וכך עשו ישראל לה' [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
גישה שנייה רואה באות מ' סיבה ותירוץ לבגידה. אישה עשויה לבגוד בבעלה בגלל שאינו מסוגל לספק את מזונותיה וצרכיה. בגידתם של ישראל בה' נעשתה כאילו הוא לא סיפק להם את צורכיהם, אף על פי שבאמת ה' הוא זה שמספק להם כל טוב [רש"י, מלבי"ם].