ירמיהו, פרק ג׳, פסוק ט״ז

לעתיד לבוא, כאשר עם ישראל ישגשג ויתרבה בארצו, וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם, המוקד הרוחני יעבור מתלות בחפצים מקודשים לקדושה פנימית שתקיף את העם כולו. בני ישראל לֹא־יֹאמְרוּ עוֹד אֲרוֹן בְּרִית־ה', משום שקדושת הארון תתפשט בירושלים כולה וה' ישכון בתוכם, או מסיבה מעשית שכן ריבוי העם לא יאפשר התכנסות סביב ארון אחד. הניתוק מהארון יהיה מוחלט, וְלֹא יַעֲלֶה עַל־לֵב וְלֹא יִזְכְּרוּ־בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ, כלומר לא יזכרו אותו ולא יעשו בו שימוש מעשי, שכן בעידן של שלום והשגחה גלויה לא יהיה צורך להוציאו למלחמה או להתפלל דווקא מולו. ממילא וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד, בין אם הכוונה שלא יוציאוהו שוב לקרב, שלא יבנו ארונות נוספים, או שהיצר הרע יתבטל והקדושה תמלא את הארץ.