ירמיהו, פרק ג׳, פסוק ז׳

ה' ציפה כי לאחר שממלכת ישראל תחטא ותחווה את עונשה, או בעקבות קריאת הנביאים אליה, היא תתחרט, ולכן וָאֹמַר כי אַחֲרֵי עֲשׂוֹתָהּ אֶת־כׇּל־אֵלֶּה אֵלַי תָּשׁוּב. למרות ציפייה זו, הממלכה כמכלול התמידה ברעתה וְלֹא־שָׁבָה. וַתֵּרֶא אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה, כלומר הממלכה החברה לה, את חטאי ישראל ואת עונש הגלות שבא בעקבותיהם, בין אם מיוזמתה ובין אם בהשפעה ישירה של ישראל, אך לא לקחה מכך מוסר. מכיוון שיהודה חזתה בחורבן ובכל זאת בחרה למרוד ולהמשיך לחטוא, חטאה חמור בהרבה מחטאה חסר התקדים של ישראל, ולכן היא מכונה בתואר הקשה בָּגוֹדָה.