קריאה של תקווה ופיוס מופנית אל עשרת השבטים שהוגלו לאשור, כאשר הנביא מצטווה הָלֹךְ ולקרוא אליהם צָפוֹנָה, בין אם במסע ממשי אליהם ובין אם בקריאת עידוד מירושלים לכיוון צפון. ה' מבטיח לגולים לוֹא אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם, כלומר לא יפנה את השגחתו להענישם ולא ישכין עליהם את זעמו הניכר בפנים. בניגוד לאדם המתקשה לסלוח, ה' מצהיר כִּי חָסִיד אֲנִי, שכן הוא מעניק טובה מעבר לראוי ומוחל גם לחוטאים שאין בידם זכות. לכן הוא מבטיח לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם, ולא ישמור טינה וכעס לנצח, אלא יסלח מיד כשישובו בתשובה ויקבץ אותם אליו באחרית הימים.
ירמיהו, פרק ג׳, פסוק י״ב
הָלֹ֡ךְ וְֽקָרָ֩אתָ֩ אֶת־הַדְּבָרִ֨ים הָאֵ֜לֶּה צָפ֗וֹנָה וְ֠אָמַרְתָּ֠ שׁ֣וּבָה מְשֻׁבָ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה לוֹא־אַפִּ֥יל פָּנַ֖י בָּכֶ֑ם כִּֽי־חָסִ֤יד אֲנִי֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה לֹ֥א אֶטּ֖וֹר לְעוֹלָֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.