קרה לכם פעם שראיתם מישהו אחר עושה טעות ומקבל עונש, ואמרתם לעצמכם שאתם בחיים לא תחזרו על אותה טעות? ה׳ מסתכל על ממלכת ישראל, שעשתה מעשים רעים, ומקווה שהיא תלמד את הלקח. על זה כתובה המילה וָאֹמַר, כלומר ה׳ חשב וקיווה שאחרי כל הטעויות והצרות שלה, היא סוף סוף תפקח את העיניים, תתחרט ותחזור אליו מיוזמתה. אבל המציאות הייתה מאכזבת, וְלֹא־שָׁבָה. למרות התקווה של ה׳, הממלכה כולה המשיכה בדרך הרעה וסירבה לתקן את מעשיה.
בשלב הזה הזרקור עובר אל ממלכת יהודה, שנקראת אֲחוֹתָהּ, כי היא הייתה ממש כמו חברה ואחות של ממלכת ישראל. על יהודה נאמר וַתֵּרֶא. מה היא ראתה? היא ראתה בדיוק את כל מה שקרה לישראל. היא ראתה את המעשים הלא טובים ואת עונש הגלות שהגיע בעקבותיהם, כשישראל נאלצה לעזוב את הארץ.
היינו מצפים שיהודה תלמד מזה מוסר ותתנהג אחרת, נכון? אבל במקום זאת, היא המשיכה לעשות את אותם מעשים רעים. בגלל זה היא מקבלת כינוי חמור וקשה יותר, בָּגוֹדָה, שפירושו מורדת. ישראל אמנם הייתה הראשונה לטעות, אבל לא היה לה ממי ללמוד או עונש קודם לראות ולהיזהר ממנו. לעומת זאת, יהודה ראתה בעיניים שלה את הכישלון והעונש של אחותה, ובכל זאת בחרה לא לפחד ולהמשיך בדרך הרעה.