תארו לעצמכם שאתם נמצאים בתוך בעיה גדולה, ופתאום נראה שהכל מסתדר מעצמו. זה בדיוק מה שהרגישו תושבי ירושלים באותו הזמן. באותה תקופה היו שתי מדינות חזקות מאוד, בבל ומצרים. מלך בבל נתן לצדקיהו להיות מלך על יהודה והשביע אותו להיות נאמן לו, אבל צדקיהו החליט למרוד וביקש עזרה ממלך מצרים. בתגובה, מלך בבל כעס ושלח את הצבא שלו להקיף את ירושלים.
כדי לעזור לצדקיהו, יצא ממצרים חֵיל, שזה אומר צבא גדול של אנשים. באותו זמן, הבבלים היו הַצָּרִים, כלומר הכוחות שהקיפו את ירושלים מכל הכיוונים כדי לעשות עליה מצור. כשהבבלים שמעו אֶת שִׁמְעָם, שזה אומר שהם שמעו על הגבורה של המצרים ושהם הולכים ומתקרבים, הם הבינו שיהיה להם קשה מאוד להילחם גם נגד תושבי ירושלים מבפנים וגם נגד המצרים מבחוץ.
לכן, הבבלים החליטו לשנות תוכנית. וַיֵּעָלוּ, הם הסתלקו והתרחקו מירושלים, ממש כמו ענן שעולה לשמיים ונעלם, כדי להתארגן לקרב ישיר מול המצרים. תושבי ירושלים היו בטוחים שהם ניצלו והצרה עברה, אבל זו הייתה רק אשליה. ה' הודיע לנביא ירמיהו שלא ייתן לעם לטעות, כי המצרים יחזרו לארצם והבבלים ישובו ויכבשו את העיר, כפי שקבע ה'.