ירמיהו, פרק ל״ט, פסוק י״א

עם נפילת ירושלים, העביר המלך פקודה מיוחדת להבטיח את שלומו של הנביא. וַיְצַו נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל עַל־יִרְמְיָהוּ להפקיד אותו בְּיַד נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים, שר הצבא שהיה אחראי על הכיבוש בפועל, כדי לוודא שירמיהו לא ייפגע, לא יוגלה ויקבל כל שייבקש. יחס יוצא דופן זה נבע מהכרת התודה של המלך על כך שירמיהו חזה את ניצחונו, וכן מקשר אישי עמוק והיכרות מוקדמת ביניהם. מבעד למניעים אנושיים ומדיניים אלו פעלה למעשה השגחת ה', שעורר את לב המלך להגן על הנביא כדי לקיים את ההבטחה שחייו יינצלו.