קרה לכם פעם שהכנתם מתנה מיוחדת למישהו שאתם אוהבים, הלכתם דרך ארוכה כדי לתת לו אותה, ופתאום גיליתם שהבית שלו כבר לא שם? זה בערך מה שקרה לשמונים אנשים שהגיעו אל אזור ירושלים מערי הצפון. הם יצאו לדרך עם מתנות מיוחדות שמיועדות לה', אבל המראה שלהם היה עצוב מאוד. הם היו באבל כבד על חורבן ירושלים ובית המקדש. מתוך צער עמוק, הם הגיעו כשהם קרועי בגדים, כלומר קרעו את הבגדים שלהם לאות אבל. הם גם היו מגולחי זקן, שזה אומר שהם גילחו את שערם מרוב עצב, ומתגודדים, שפירושו שהם שרטו את גופם בגלל הכאב הגדול שחשו על החורבן.
אבל רגע, למה בכלל להביא מתנות לבית המקדש אם הוא כבר נחרב? האנשים האלה ידעו שהייתה מלחמה קשה, אבל הם חשבו שהבבלים השאירו את המקדש שלם עבור האנשים הפשוטים שנשארו בארץ. רק באמצע הדרך הגיעה אליהם השמועה המרה שהבית נשרף לגמרי. באותו רגע הם התחילו להתאבל, אך המשיכו בדרכם אל המנהיג גדליה. למרבה הצער, ברקע התרחשה מזימה. היו אנשים שרצו לפגוע באותם מתאבלים תמימים רק כדי להפיץ שקר על גדליה. הם רצו שכולם יחשבו שגדליה מעניש את כל מי שמעז לבכות ולהתאבל על חורבן בית ה'.