איוב, פרק א׳, פסוק א׳

קביעת נקיותו המוחלטת של אִיּוֹב מכל חטא נועדה לשלול מראש כל הצדקה לייסוריו העתידיים, ובכך להעצים את שאלת ההשגחה האלוהית. הוא מתואר כאִישׁ חשוב ובעל מעמד, דמות היסטורית מזרעו של אברהם שחי בְאֶרֶץ־עוּץ ושמר על אמונה באל אחד. המילה וְהָיָה מעידה כי שלמותו הרוחנית הייתה מצב תמידי ורציף, והיא התחלקה לשני מישורים. בתחום החברתי הוא היה תָּם וְיָשָׁר, אדם שפעל מתוך טוהר מידות וללא חישובי תועלת אישית, גם אם חסר חכמה עיונית שתסייע לו בהמשך. בתחום האמוני הוא היה וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע, שקיים את חוקי ה' מתוך יראה עמוקה, נמנע מחטא גם בסתר, ושמר על שפתיו מתלונות כלפי מעלה אפילו ברגעי משבר.