איוב, פרק א׳, פסוק ד׳

בניו של איוב נהגו לקיים שגרת אירוח קבועה שבה וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה בסבב מאורגן, כאשר כל בן אירח בבֵּית אִישׁ יוֹמוֹ, כלומר ביום המיוחד והקבוע שלו, כדי לשמור על שלום ואחווה ולמנוע קנאה. יש הסבורים כי משתאות אלו נערכו מדי יום, בעוד אחרים מפרשים שהתקיימו רק לעיתים רחוקות, שכן איוב כירא ה' נעדר מהם מיוזמתו ולא היה מסכים למציאות של סעודות חומרניות תמידיות. מתוך הקפדה על צניעות, הבנים הלכו תחילה לבדם, ורק לאחר שווידאו שאין במקום זרים וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיֹתֵיהֶם, שככל הנראה טרם נישאו, לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמָּהֶם לבדם. התכנסות משפחתית זו, שנבעה מריבוי עושר, טמנה בחובה סכנה רוחנית והיוותה פתח לפורענות העתידית שבה ימצאו כל האחים את מותם יחד באותו הבית בעת מפולת.