איוב, פרק א׳, פסוק י״ח

שרשרת האסונות מגיעה לשיאה עם הגעתו של השליח הרביעי והאחרון, המביא בתיאור טבעי ומציאותי את הבשורה המרה מכל על גורל הילדים. המילים עַד זֶה מְדַבֵּר מתארות כי בעוד השליח הקודם עדיין מדבר הופיע שליח נוסף, וְזֶה בא לספר שהבנים והבנות היו אֹכְלִים באותה העת. מנגד, יש המסבירים כי המילה עַד מעידה דווקא על הפסקה, כך שהשליח המתין לסיום דברי קודמו ולא התפרץ לתוכם. המתנה זו מדגישה כי אובדן הילדים הוא ניסיון חדש ונפרד מאובדן הרכוש, והיא נובעת מחמלת ה' שכיוון את הדברים כך שהשבר לא יכה באיוב בעוצמה כפולה בעודו שומע את האסון הקודם.