רגע לפני החצייה ההיסטורית של נהר הירדן, בני ישראל נדרשים לעבור מהנהגה ניסית במדבר להכנות מעשיות וטבעיות לקראת ירושת הארץ. ההוראה לעם מועברת בשרשרת פיקוד מסודרת: יהושע מוסר את הדברים לשליח, שמעביר לשוטרים, המדריכים את העם להעביר את המסר איש לרעהו [אלשיך].
הציווי המרכזי בפסוק הוא הָכִינוּ לָכֶם צֵידָה. משמעות המילה צֵידָה היא מזון, ציוד לוגיסטי ואריזת חפצים לקראת הדרך [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. על פי המסורה, מילה זו נכתבת בפסוק זה בכתיב חסר, ללא האות יו"ד [מנחת שי].
מאחר שבני ישראל עדיין אכלו את המן שירד להם במדבר, הפרשנים נחלקו מהי אותה צידה שהתבקשו להכין. גישה אחת מסבירה כי הכוונה אינה למזון כלל, אלא להכנת כלי נשק וציוד צבאי לקראת המלחמה [רש"י]. מנגד, פרשנים אחרים סבורים כי מדובר במזון של ממש. יש המסבירים כי ההכנה התייחסה למן עצמו, שאותו היה צריך לטחון ולדוך לקראת המסע [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. אחרים טוענים כי הצידה כללה סוגי מאכלים אחרים, כגון בשר או יבול שקנו מסוחרי הגויים באזור [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הסיבה להכנת מזון טבעי למרות קיומו של המן היא ההדרכה שאין לסמוך על הנס [חומת אנך]. גישה הופכית מציעה כי ההוראה להכין דווקא מזון ולא כלי נשק נועדה לחזק את לב העם, ולהראות להם שהארץ מוכנה עבורם ואין להם צורך בהיערכות מלחמתית רגילה [חומת אנך].
באשר לזמן חציית הירדן, הביטוי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים אינו מתייחס למהלך שלושת הימים הקרובים, אלא רוב הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא בסופם של שלושה ימים שלמים, כלומר לאחר שיעברו [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, רלב"ג]. מבחינה כרונולוגית, יש המציינים כי ציווי זה נאמר בפועל רק לאחר שובם של המרגלים מיריחו, שכן מסעם ארך שלושה ימים, ורק לאחריו החלה התנועה לעבר הירדן [מצודת דוד].