הגדרת גבולותיה הגיאוגרפיים של הארץ המובטחת מהווה שלב הכרחי לקראת כיבושה המעשי. לאחר ההבטחה הכללית כי כל מקום שבו ידרכו בני ישראל יינתן להם, ה' תוחם במדויק את זירת הפעולה, ומגדיר את השטח שבו חלה חובת הכיבוש ושבו תשרה קדושת הארץ.
גבולות הארץ נמתחים על פני מרחבים עצומים. התוואי מתחיל מֵהַמִּדְבָּר, המהווה את הגבול הדרומי והדרומי-מזרחי. הפרשנים מזהים אזור זה כמדבר צין או קדש הסמוך לאדום, משם נכנסו בני ישראל לארץ [רש"י, רד"ק], וכן כמערכת המדבריות הכוללת את חצי האי סיני והמדבר הסורי-ערבי [ביאור שטיינזלץ]. משם ממשיך הגבול אל וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה בצפון-מערב. זהו אזור מיוער ומוכר, שייתכן ונקרא כך על שם אילני הלבנה שגדלו בו [מצודת ציון]. התוספת "הזה" מרמזת כי למרות שיהושע עמד בעבר הירדן, הלבנון היה נראה לעיניו משם, או שהמילה משמשת כה"א הידיעה להדגשת חשיבות המקום [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. גישה מדרשית ייחודית אף דורשת את המילה "לבנון" כרמז עתידי לבית המקדש [צאינה וראינה].
הגבול הצפוני-מזרחי מגיע וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת, המגדיר את רוחב הארץ מדרום לצפון [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. בתוך גבולות אלו נכללת כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים, מעצמה אזורית חזקה וגדולה שישבה באותו כיוון, שחלקה באסיה הקטנה ורובה בצפון סוריה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לבסוף, הגבול המערבי, המגדיר את אורך הארץ ממזרח למערב, מגיע וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ [רש"י]. הים הגדול הוא הים התיכון, והוא מכונה כך כדי להבדילו מהימים הקטנים שבתוך ארץ ישראל, כדוגמת ים המלח וים כנרת [רד"ק]. הביטוי מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ מתאר בפשטות את מקום שקיעת החמה, כלומר כיוון מערב [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים עומדים על כך שפירוט גבולות אלו נועד להבהיר כי ההבטחה לרשת כל מקום שבו ידרכו כפות רגליהם מוגבלת דווקא לתוואי זה. כיבוש שטחים מחוץ לגבולות אלו מותר רק לאחר השלמת כיבוש ארץ ישראל גופא [מלבי"ם, אברבנאל]. בהשוואה להבטחה המקבילה שניתנה למשה, ניכר כי כאן נוספו תארים המעצימים את הגבולות, כגון הוספת המילה "הגדול" לנהר ולים, ופירוט ארץ החתים. הסיבה לכך היא שיהושע, בניגוד למשה, הוא המצביא שעומד לכבוש את הארץ בפועל. מנקודת מבטו המעשית, המשימה והגבולות נראו מאתגרים וגדולים יותר, והוא נזקק להגדרות גיאוגרפיות מפורטות ומדויקות לקראת המערכה הצבאית [אברבנאל]. יתרה מכך, אילו היו ישראל שלמים במעשיהם, הכיבוש בתוך גבולות אלו היה נעשה בדרך נס, מעצם דריכת רגלם במקום וללא צורך במלחמה; אך כעת, מימוש ההבטחה בגבולות אלו תלוי בתיקון מעשיהם ובמאמץ צבאי [מלבי"ם].