חילופי ההנהגה מעוררים תפנית היסטורית ורוחנית דרמטית בחיי העם, עם המעבר מתקופת המדבר אל שלב כיבוש הארץ. הציווי האלוהי לצלוח את הירדן נשען על עובדת פטירתו של המנהיג הקודם, ומהווה קריאת כיוון מעשית לצד ביסוס מעמדו של המנהיג החדש.
ההכרזה מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת מעוררת שאלה, שכן עובדה זו הייתה ידועה היטב ליהושע. הפרשנים מסבירים כי לאמירה זו ישנה משמעות רחבה. מצד אחד, אילו משה היה עדיין בחיים, ה' היה חפץ בו כמנהיג [רש"י]. מצד שני, כל עוד משה היה חי, העם לא יכול היה לעבור את הירדן בגלל הגזירה שנגזרה עליו שלא ייכנס לארץ, וכן משום הכלל שאין מלכות אחת נוגעת בחברתה [מצודת דוד, רלב"ג]. כעת, משנפטר משה, הוסרו המניעות שעמדו בפני חציית הנהר ובפני כניסתו של יהושע לתפקיד ההנהגה [מלבי"ם].
מעבר לכך, מסתתרת כאן סיבה מהותית לשינוי ההנהגה. אילו משה היה מנהיג את מלחמות הכיבוש, עוצמתו הרוחנית העצומה הייתה מובילה להשמדה מוחלטת של כל עמי כנען, כפי שאירע במלחמות סיחון ועוג. אולם, בעקבות חטא המרגלים, העם לא היה ראוי להצלחה כה מושלמת. לכן הועברה המשימה ליהושע, שמשום שכוחו היה פחות משל משה, נותרו חלק מהעמים בארץ במטרה לנסות בהם את ישראל [רלב"ג]. היבט נוסף לפטירת משה קשור למשבר לימודי: בימי האבל על משה נשתכחו אלפי הלכות, וכאשר יהושע ביקש מה' לגלות לו אותן מחדש, ה' סירב בנימוק שהתורה נקראת על שם משה, והורה ליהושע לצאת למלחמה כדי לטרוד את העם ולהסיח את דעתם [רש"י].
לאחר ציון עובדת המוות, מגיעה הקריאה וְעַתָּה קוּם עֲבֹר. המילה קוּם אינה רק הוראה פיזית, אלא משמשת כלשון של זירוז ועידוד [מצודת ציון, רד"ק].
הפנייה ליהושע במילים אַתָּה וְכׇל הָעָם הַזֶּה נועדה לחזק את רוחו. מכיוון שיהושע כונה רק "משרת משה" ולא זכה לתואר העליון "עבד ה'", הוא עלול היה להרגיש פחיתות כבוד. לכן ה' מבהיר לו שמשקלו הרוחני האישי שקול כנגד כל העם כולו יחד [אלשיך].
סיום הפסוק, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, מעלה שאלות לגבי הכפילות הלשונית של המילים "להם" ו"לבני ישראל", ולגבי השימוש בלשון "נותן" המעידה על מתנה, אף שהארץ כבר הובטחה לאבות. יש המסבירים כי הכפילות היא סגנון מקראי שגור [רד"ק]. מנגד, יש שרואים בכפילות זו הדגשה המכוונת ליהושע אישית: אף על פי שאתה שר הצבא והכובש, הארץ לא תיקרא על שמך ולא תהיה רכושך הפרטי, אלא היא מיועדת אך ורק לעם [מלבי"ם].
באשר לשימוש במילה נֹתֵן: אמנם הארץ מוחזקת כשבועה וכירושה מהאבות, אך ה' מעולם לא קבע באיזה דור תמומש ההבטחה. מאחר שדור יוצאי מצרים איבד את הזכות להיכנס לארץ, הענקת הארץ לדור הנוכחי נחשבת עבורם כמתנה ישירה, שדרכם מקיים ה' את שבועת האבות [חומת אנך]. עצם קריאתם בשם "בני ישראל" מעידה על כך שהם שלמים, כשרים וראויים לקבל את הארץ מידיו [אלשיך].