שופטים, פרק י״ט, פסוק כ״ג

הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת יוצא אל ההמון כדי להגן על אורחו ומפציר בהם בשתי טענות, תוך שימוש כפול במילה אַל המבטאת ציווי שלא לעשות. תחילה הוא פונה אליהם בקרבה וקורא אַל אַחַי, בבקשה שיחוסו על כבודו האישי ולא יפגעו בו אף על פי שאינם אחים ממש, שכן פגיעה באורח מהווה פגיעה ישירה במארח. לאחר מכן הוא מבקש אַל תָּרֵעוּ נָא, כלומר עתה, ומסביר כי אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּא הָאִישׁ הַזֶּה אֶל בֵּיתִי, מכיוון שמצא אצלו מחסה, עצם הכוונה לפגוע בו היא רעה ופסולה. הוא חותם בבקשה אַל תַּעֲשׂוּ אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת, שכן פגיעה בזר היא מעשה מגונה, כעור ובלתי מוסרי. השימוש בביטוי הַנְּבָלָה הַזֹּאת מדגיש כי פגיעה באורח היא החמורה מכל, ומרמז על נכונותו להציע להם מיד חלופה פחותה בחומרתה בעיניו בדמות בתו ופילגש האורח.