שופטים, פרק י״ט, פסוק ט׳

כאשר וַיָּקׇם הָאִישׁ לָלֶכֶת הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ למרות השעה המאוחרת, חותנו מנסה לשכנעו להישאר לילה נוסף. הוא מסביר כי רָפָה הַיּוֹם לַעֲרוֹב, כלומר כוחה של השמש נחלש לקראת שקיעה, והגיעה עת חֲנוֹת הַיּוֹם, הזמן שבו הולכי הדרכים מחפשים מחסה בבית או שהשמש עצמה מסיימת את מסלולה ונחה. מאחר שבזמן הקצר שנותר ייאלץ האיש לעצור ולישון בדרך זרה, החותן מציע לו לִין פֹּה במנוחה ובשמחה. לבסוף הוא מבטיח כי וְהִשְׁכַּמְתֶּם מָחָר לְדַרְכְּכֶם וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶךָ, כך שיציאה מוקדמת למחרת תאפשר להם להגיע לביתם ביום אחד ולהימנע לחלוטין מלינה בדרכים.