המסע של האיש, פילגשו ונערו מגיע לנקודה קריטית כאשר שעות האור מסתיימות והם נאלצים לחפש מקום לינה. הביטוי וַתָּבֹא... הַשֶּׁמֶשׁ משמעותו שהשמש שקעה [מצודת ציון, שטיינזלץ].
מכיוון שהשקיעה תפסה אותם בדיוק כאשר היו סמוכים לעיר גבעה השייכת לשבט בנימין, החבורה עוצרת את מסעה ונכנסת אל תוככי העיר במטרה ללון בה. הגעה מאוחרת זו בשעת ערב מובילה אותם לשבת ברחוב העיר בהמתנה להכנסת אורחים, אך למרות שהם ממתינים במקום מרכזי שבו עוברים כל אנשי העיר, איש מתושבי המקום אינו מציע לאסוף אותם אל ביתו [אברבנאל].