מול דרישת ההמון, מציע המארח פשרה קשה כדי להגן על האורח שלו, ומוכן למסור לידיהם שתי נשים – את בתו הבתולה ואת פילגש האורח, כדי שיספקו בהן את תשוקתם [ביאור שטיינזלץ].
המילה וְעַנּוּ משמעותה כפייה ואונס למשכב [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], בעוד שההמשך וַעֲשׂוּ לָהֶם הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם מתייחס למעשי ניאוף נוספים [מצודת דוד]. הפסוק משתמש באופן חריג בכינויי שייכות בלשון זכר כלפי הנשים (אוֹתָם, לָהֶם במקום אותן ולהן). יש המפרשים כי לשון זו מרמזת שאם יצרם של אנשי העיר גובר עליהם לבצע את זממם המקורי שביקשו לעשות לאיש, הם מוזמנים לעשות זאת לנשים במשכב שלא כדרכן [חומת אנך].
למרות שהפקרת הנשים היא מעשה חמור בפני עצמו, המארח חותם בבקשה וְלָאִישׁ הַזֶּה לֹא תַעֲשׂוּ דְּבַר הַנְּבָלָה הַזֹּאת. ההסבר לכך הוא שאמנם הפגיעה בנשים היא נבלה, אך הבושה והביזיון שייגרמו להן נחשבים פחותים מהבושה העצומה שתיגרם לאיש אם ייפגע [מלבי"ם].