שופטים, פרק י״ט, פסוק כ״ד

תארו לעצמכם מצב מפחיד שבו המון כועס עומד מחוץ לדלת, ובעל הבית מרגיש שהוא חייב לקבל החלטה קשה מאוד כדי להגן על האורח שלו. כדי להציל את האורח, המארח מציע לאנשי העיר פשרה נוראה. הוא מוכן למסור לידיהם שתי נשים, את הבת שלו ואת הפילגש של האורח, רק כדי שלא יפגעו באורח עצמו. המארח אומר להם וְעַנּוּ, כלומר הוא מציע להם להכריח את הנשים ולפגוע בהן, ומוסיף וַעֲשׂוּ לָהֶם הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם, שזה אומר לעשות בהן כרצונם. בסוף דבריו המארח מתחנן ואומר וְלָאִישׁ הַזֶּה לֹא תַעֲשׂוּ דְּבַר הַנְּבָלָה הַזֹּאת. בטח אתם שואלים את עצמכם למה הוא מגן דווקא על האיש ומוכן להפקיר את הנשים למעשה כל כך חמור. ההסבר לכך הוא שבאותם ימים, המארח חשב שהבושה והביזיון שייגרמו לאיש אם יפגעו בו, יהיו גדולים יותר מהבושה העצומה שתיגרם לנשים, ולכן הוא ניסה למנוע את הפגיעה באורח בכל מחיר.