תארו לעצמכם מצב שבו קבוצה של אנשים כועסים עומדת מחוץ לדלת ולא מוכנה להקשיב לשום דבר שאומרים להם. האנשים בחוץ התעקשו, וְלֹא אָבוּ, כלומר לא רצו, להקשיב לבעל הבית שניסה להרגיע אותם. האורח הבין שהוא נמצא בסכנה גדולה ורצה להציל את עצמו. לכן, וַיַּחֲזֵק הָאִישׁ בְּפִילַגְשׁוֹ. מכיוון שהיא פחדה ולא רצתה לצאת, הוא נאלץ לאחוז בה ולהוציא אותה החוצה. הוא קיווה שכאשר האנשים יראו אותה, הם יעזבו אותו בשקט.
כשהוא וַיֹּצֵא אֲלֵיהֶם הַחוּץ, האנשים באמת עזבו את האורח ולקחו אותה במקומו. הכתוב אומר שהם וַיֵּדְעוּ אוֹתָהּ וַיִּתְעַלְּלוּ בָהּ. במילים פשוטות, האנשים האלה התנהגו אליה באכזריות רבה ופגעו בה מאוד במשך לילה שלם. רק כַּעֲלוֹת הַשָּׁחַר, בדיוק ברגע שבו מתחיל להופיע אור במזרח לפני שהשמש זורחת, הם סוף סוף עזבו אותה ושחררו אותה לנפשה.