בתוך סביבה מנוכרת שתושביה סגרו את דלתם בפני עוברי אורח אף על פי שלא צר להם המקום, בולטת דמותו של אדם יחיד המציג הכנסת אורחים מופתית. הכתוב מונה מספר פרטים המדגישים את שבחו של האיש זקן: למרות גילו המבוגר, ולמרות שהוא בא מן מעשהו, כלומר מעבודתו הקשה [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם], מן השדה בערב בחזרה אל העיר [ביאור שטיינזלץ], הוא לא התעלם מהאורחים ברגע הגעתו [מלבי"ם].
הדגשת הכתוב וְהוּא גָר בַּגִּבְעָה מחדדת כי אדם זה הגיע במקור מהר אפרים, ומצוות הכנסת האורחים לא הייתה מוטלת עליו יותר מאשר על תושבי העיר הקבועים [מלבי"ם], אם כי לא הייתה מניעה שאדם משבט אחר יתגורר שם [ביאור שטיינזלץ].
לעומתו, וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם בְּנֵי יְמִינִי, כלומר מבני שבט בנימין [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ציון עובדה זו בא להבהיר כי מדובר בעיר גבעה השייכת לנחלת בנימין, שכן הייתה עיר נוספת בשם זה. גישה נוספת רואה באזכור השתייכותם לשבט בנימין רמז לכך שהם הוחזקו כאנשים רעים, כפי שמעשיהם אכן יוכיחו [רד"ק].