הזעם והזעזוע בעקבות הרצח האכזרי בגבעה מובילים למעשה קיצוני ומחריד. האיש, המלא ברגשות זעם על הפגיעה בפילגשו, מבין כי דיווח מילולי בלבד על השערורייה לא יספיק כדי לטלטל את העם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
כדי לבצע את המעשה הוא לוקח את המאכלת, שהיא סכין שחיטה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפעולה המתוארת במילים וינתחה לעצמיה משמעותה חיתוך הגופה לאיברים נפרדים. החיתוך נעשה במדויק על פי העצמות והמפרקים, כך שכל איבר נותר שלם ולא נחצה בפני עצמו [מצודת דוד, מצודת ציון]. הגופה חולקה לשנים עשר נתחים, כאשר כל נתח הכיל בתוכו מספר איברים [מצודת דוד].
לאחר מכן נאמר וישלחה בכל גבול ישראל. נתח אחד נשלח לכל שבט, מלבד שבט בנימין, אליו לא נשלח דבר משום שממנו יצאה הרעה [מצודת דוד]. יחד עם האיברים המבותרים נשלח גם סיפור המעשה המזוויע [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציגים מספר רבדים למטרה שעמדה מאחורי משלוח הנתחים. ברובד המיידי, המראה המזוויע נועד להבעית את העם ולעורר חרדה עצומה. ההלם מול מראה שלא נראה כמותו נועד לאלץ את השבטים להתקבץ בדחיפות להתייעצות, עוד בטרם יבינו את מלוא הפרטים, מתוך הכרה כי מדובר ברעה גדולה שאינה סובלת דיחוי [אלשיך]. בנוסף, הפצת הנתחים בכל גבולות הארץ המחישה כי מדובר בסכנה לאומית. הפשע בגבעה הפך כל עובר אורח למאוים, ואם המעשה לא יטופל, הרשע עלול להתפשט למקומות נוספים, ולכן חובת התיקון מוטלת על העם כולו [חומת אנך].
ברובד עמוק יותר, ביתור הגופה משמש משל נוקב למצבה של האומה. כשם שגוף פיזי אינו יכול להכיל רוח חיים כאשר הוא מפורק לנתחים, כך השכינה אינה יכולה לשרות על עם ישראל כאשר השבטים מפורדים ואינם מאוחדים כגוף אחד. יתרה מכך, בדומה לאיבר בגוף שהעלה ריקבון ויש לרפאו או לכרות אותו כדי להציל את האדם כולו, כך גם אותם אנשים מושחתים בגבעה מסכנים את האומה כולה, ויש להכריחם לשוב בתשובה או לבערם מן העולם [מלבי"ם].