מפגש אקראי ברחוב העיר מעורר את תשומת לבו של זקן מקומי, המזהה עובר אורח ששוהה בחוץ. ככל הנראה, האירוע התרחש בעונת הקיץ, ולכן למרות חוסר הנוחות יכול היה האיש ללון ברחוב [ביאור שטיינזלץ]. המונח הָאֹרֵחַ מתאר אדם ההולך בדרך, והזקן פונה אליו בשאלות: אָנָה – לאיזה מקום אתה הולך, וּמֵאַיִן – ומאיזה מקום הגעת [מצודת ציון].
הפנייה המיידית של הזקן אל האיש ברגע שראה אותו נבעה מהתלבטות באשר לכוונותיו; הזקן הסתפק שמא האורח כלל אינו מחפש מקום לינה בעיר אלא מתכנן להמשיך ללכת לדרכו, וזו הסיבה שהוא עדיין עומד ומתעכב ברחוב [מלבי"ם].