הבוקר המיועד ליציאה לדרך מגיע, אך רצונו של המארח לכבד את אורחו מוביל לעיכוב נוסף בתוכניות. כאשר האב מציע סְעָד נָא לְבָבְךָ, הוא עושה זאת מתוך ההבנה הטבעית שאדם אינו יוצא למסע ארוך מבלי לאכול דבר קודם לכן [ביאור שטיינזלץ].
בעקבות ההצעה נאמר וְהִתְמַהְמְהוּ, מונח המבטא איחור ועיכוב [מצודת ציון]. במהלך הסעודה המשותפת, השיחה בין השניים הלכה והתמשכה [ביאור שטיינזלץ], והם נותרו במקומם עַד נְטוֹת הַיּוֹם. הפרשנים מסכימים כי ביטוי זה מתאר את שעות אחר הצהריים, שבהן השמש מתחילה לנטות אל עבר צד מערב. מתוך כך הם מדגישים כי המילה הַיּוֹם בפסוק מכוונת למעשה לשמש עצמה, משום שפרק הזמן שבו השמש מאירה על הארץ הוא זה שמוגדר ונקרא בשם "יום" [רד"ק, מצודת ציון].