ההגעה אל העיר גבעה חושפת את השחתתם המוסרית ואת היעדר הכנסת האורחים הבסיסית של תושבי המקום, מה שמהווה הקדמה לאירועים הקשים שיתרחשו בהמשך.
ההלך מתיישב בִּרְחוֹב העיר, המבואר כשוק ומקום מרכזי שבו מצויים אנשים רבים [מצודת ציון], או כרחבת העיר [ביאור שטיינזלץ]. (במסורת הטקסטואלית קיימת מחלוקת האם מילה זו נכתבת בכתיב חסר או מלא [מנחת שי]). למרות הימצאותם במקום פומבי והומה, הכתוב מדגיש כי אין איש מְאַסֵּף אותם, כלומר מכניס אותם אל תוך הבית, בדומה לפעולת איסוף תבואה מן השדה [מצודת ציון].
התעלמות זו מן האורחים מעידה על תכונתם הרעה של בני העיר, בני שבט בנימין. הניכור העירוני נשבר לבסוף רק על ידי אדם זר, איש זקן מהר אפרים שהתגורר במקום, אשר אסף אותם לביתו [רלב"ג].
אטימות הלב ברחוב היא רק תחילתה של מסכת אירועים אכזרית. בהמשך הלילה ידרשו אנשי העיר להוציא אליהם את הלוי למשכב. כדי להינצל, הלוי יוציא אליהם את פילגשו, שניחנה ביופי רב ועל כן הם יסתפקו בה חלף הלוי ובתו הבתולה של המארח. אנשי העיר יתעללו בפילגש כל הלילה עד שתמות מאפיסת כוחות על פתח הבית. אירוע זה יוביל לזעזוע עמוק של הלוי ולמעשה הקיצוני של ביתור גופתה ושליחת נתחיה לשנים עשר השבטים, במטרה לעורר אותם לפעולה נגד שבט בנימין שממנו יצאה הרעה [רלב"ג].