האדון מזרז את נערו למהר בדרכם כדי להספיק להגיע למקום לינה בטרם תשקע החמה [מצודת דוד]. הפנייה מתחילה במילה לְךָ, שהיא לשון הליכה. מילה זו נכתבה כאן באופן חריג ללא האות ה' בסופה (במקום "לכה"), וזהו אחד משלושה מקומות בלבד בתנ"ך שבהם מופיע כתיב חסר זה [מצודת ציון, מנחת שי, רד"ק, מלבי"ם].
כוונת הבקשה וְנִקְרְבָה היא למהר ולהתקרב למקום יישוב [מצודת דוד], כדי שיוכלו ללון בו. הפועל וְלַנּוּ משמעותו נלין [ביאור שטיינזלץ], ומבחינה דקדוקית צורתו המקורית הייתה אמורה להיות "וְלַנְנוּ". האות נו"ן השנייה הושמטה, והיא נבלעת ומיוצגת באמצעות הדגש המופיע באות נו"ן הקיימת [רש"י, רד"ק].
היעדים המוצעים ללינה הם בַגִּבְעָה אוֹ בָרָמָה, ערים הנמצאות מצפון לירושלים, בנחלת שבט בנימין [ביאור שטיינזלץ]. ציון שתי הערים כאפשרות נובע מכך שהאדון לא ידע איזו מהן קרובה יותר אליהם, והתכנון היה ללון בזו שיספיקו להגיע אליה לפני שקיעת השמש [מצודת דוד, מלבי"ם].