עם עלות השחר מתגלה התוצאה הקשה של אירועי הלילה, כאשר האיש פותח את דלת הבית כדי לצאת לדרכו ומוצא את פילגשו מוטלת ללא ניע. המילה נֹפֶלֶת מתארת מצב שבו היא שוכבת בתנוחה שבאה כתוצאה מנפילה וקריסה אל הקרקע [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ייתכן שניסתה בכוחותיה האחרונים להיכנס פנימה אל תוך הבית, אך קרסה ונשארה שוכבת כך במקומה [ביאור שטיינזלץ].
המילה הַסַּף מתייחסת למפתן הדלת, האסקופה שעליה דורכים בכניסה לבית, אם כי לעיתים המונח משמש במקרא גם לתיאור מזוזות הפתח [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. על מפתן זה בדיוק נותרו מונחות ידיה של הפילגש [מצודת דוד].
מבחינת מסורת נוסח המקרא, הצירוף וַיִּפְתַּח דַּלְתוֹת מופיע ברוב הספרים המדויקים ללא תוספת, אך בחלק מכתבי היד קיימת גרסה שבה נוספת המילה "את" ונכתב "ויפתח את דלתות" [מנחת שי]. כמו כן, לגבי המילה הַסַּף החותמת את הפסוק, קיים דיון דקדוקי: בעוד שברוב הספרים האות סמ"ך מנוקדת בקמץ כפי שנהוג בדרך כלל בסוף פסוק, קיימת מסורת שלפיה הניקוד הוא בפתח, וכך מופיע בחלק מכתבי היד [מנחת שי].