האיש מבקש להרגיע את המארח הזקן ולהבטיח לו שהכנסת האורחים לא תהווה עליו נטל כלכלי, שכן הם זקוקים רק לקורת גג ללינה ואינם חסרים דבר. הוא מפרט את הצידה שהביא עמו, החל ממזון הבהמות: תבן, שהוא קש, ומספוא, מונח כללי המציין מאכל המיוחד לבהמות [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. בכך הוא מבהיר שאין למארח צורך לדאוג אפילו ליבול עבור החמורים.
לאחר מכן הוא מציין שיש ברשותו גם מזון עבור בני האדם – לחם ויין לו, לנערו ולאמתך. השימוש במילה זו, שמשמעותה שפחה, מכוון לפילגש או לאישה שאיתו, והוא נאמר כביטוי של כבוד ונימוס כלפי הזקן [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
בביאור המילים ולנער עם עבדיך עולות שתי גישות מרכזיות בקרב הפרשנים:
גישה אחת מסבירה שהאיש ממשיך לדבר בלשון נימוס והכנעה, ומכנה את עצמו ואת פילגשו "עבדיך". לפיכך, הכוונה היא לנער אשר נמצא עמם, כלומר עם האורחים עצמם המכנים עצמם עבדי המארח [מצודת דוד, רד"ק].
גישה שנייה מפרשת שהאיש מבקש להדגיש את השפע הרב שבידו. לפי פירוש זה, יש לאורחים כל כך הרבה לחם ויין, עד שהנער שלהם יוכל לשבת לאכול יחד עם משרתיו של המארח מתוך המנה שיקבל, או שאפילו משרתי המארח יוכלו לאכול ולשתות משל האורחים אם רק יחפצו בכך [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם].
הוא מסכם ומצהיר כי אין מחסור כל דבר, כלומר לא חסר לו שום דבר [מצודת דוד, מצודת ציון], ואפילו דברים נוספים ומותרות מעבר למזון בסיסי, כדוגמת תבלינים, מצויים ברשותו בשפע [מלבי"ם].