שופטים, פרק י״ט, פסוק ט״ז

תארו לעצמכם שאתם מגיעים לעיר זרה, עייפים מהדרך, אבל אף אחד מהתושבים לא מוכן לפתוח לכם את הדלת ולארח אתכם, למרות שיש להם מקום בבית. בתוך כל הסביבה הקרה הזו, מופיע פתאום אדם אחד מיוחד. הפסוק מספר לנו על אִישׁ זָקֵן. למרות גילו המבוגר, ולמרות שהוא בדיוק חזר מִן מַעֲשֵׂהוּ, כלומר מהעבודה הקשה שלו בשדה לעת ערב, הוא לא התעלם מהאורחים ברגע שראה אותם. הכתוב מדגיש וְהוּא גָר בַּגִּבְעָה, כדי ללמד אותנו שהוא בכלל לא נולד בעיר הזו, אלא הגיע במקור מאזור אחר שנקרא הר אפרים. מצוות הכנסת האורחים לא הייתה מוטלת עליו יותר מאשר על התושבים הקבועים, ובכל זאת הוא עזר מכל הלב. לעומתו, וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם בְּנֵי יְמִינִי, כלומר התושבים הקבועים שהיו משבט בנימין, לא עזרו כלל. האזכור של השבט שלהם רומז לנו שהם היו ידועים כאנשים לא כל כך טובים, שבחרו לסגור את הדלת בפני אנשים שזקוקים לעזרה.