תארו לעצמכם שאתם יושבים בבית חמים ובטוח אחרי מסע ארוך, ופתאום משהו מפר את השלווה. זה בדיוק מה שקרה למארח הזקן ולאורח שלו. הם ישבו יחד בשמחה, אכלו, שתו ושוחחו בנעימים, והיו מֵיטִיבִים אֶת־לִבָּם. אבל אז הגיעו פתאום אנשים רשעים מאוד שנקראים בְנֵי־בְלִיַּעַל, אנשים שמתנהגים בצורה רעה ומושחתת. בניגוד לסיפור סדום המוכר, שבו כל תושבי העיר חוקקו חוקים נגד הכנסת אורחים, כאן מדובר רק באספסוף של אנשים שפעלו מתוך יצרים רעים, ולא כל תושבי העיר השתתפו בזה.
האנשים האלה נָסַבּוּ אֶת־הַבַּיִת, כלומר הקיפו אותו מכל הכיוונים כדי שהאורח לא יוכל לברוח. למרות זאת, הם לא שברו את הדלת באלימות אלא רק עמדו מִֽתְדַּפְּקִים עליה בנחת. הסיבה לכך היא שהיה להם כבוד למארח הזקן שהיה אדם חשוב בעיר, והם לא רצו לפגוע בו או להילחם בו, אלא קיוו שהוא בעצמו יוציא אליהם את האורח מרצונו.
הם דרשו מהמארח להוציא את האורח ואמרו וְנֵדָעֶנּוּ, שמשמעותו כאן היא כוונה לעשות לו דבר רע ונורא. אבל האמת היא שהמטרה הנסתרת שלהם הייתה שונה. הם לא באמת רצו לפגוע באורח עצמו או בבתו של המארח, אלא פשוט רצו להפחיד ולהלחיץ את האורח כל כך, מתוך ידיעה שהלחץ הזה יגרום לו למסור לידיהם את הפילגש שהגיעה איתו רק כדי להציל את עצמו.