שופטים, פרק י״ט, פסוק כ״א

תארו לעצמכם שאתם מגיעים עייפים מאוד לבית של מארח אחרי מסע ארוך. למי לדעתכם הוא ידאג קודם? האיש הזקן שמארח את עוברי האורח בביתו, דואג קודם כל לבהמות המשא שלהם. הפעולה הראשונה שלו היא וַיָּבָל לחמורים. בעבר, הדרך הרגילה להכין אוכל לבהמות הייתה לערבב ולבלול תבואה יחד עם תבן, וליצור תערובת שנקראת "בליל". לכן המילה הזו מתארת את הכנת האוכל וההגשה לחמורים. רק אחרי שהחיות קיבלו אוכל וטופלו, האנשים יכלו להתפנות לעצמם ברוגע. הם וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. מתוך הסיפור הזה אנחנו לומדים עצה חשובה לכל מי שיוצא לטיול או למסע: תמיד כדאי לקחת צידה לדרך, אוכל ושתייה משלנו, ולא לסמוך לחלוטין רק על מה שהמארח ייתן לנו, בדיוק כמו שהאורח בסיפור דאג להביא איתו את הלחם והיין שלו מראש.