קרה לכם פעם שהתארחתם אצל קרובי משפחה, וכשבאתם לצאת הביתה הם אמרו לכם: "כבר מתחיל להחשיך, תישארו לישון וסעו מחר"? זה בדיוק מה שקורה כאן. האיש הלוי מחליט לצאת לדרך עם האישה והנער שלו, למרות שהשעה כבר מאוחרת. אבא של האישה מנסה לשכנע אותו להישאר לעוד לילה, ומסביר לו בהיגיון למה קשה לצאת עכשיו לדרך.
הוא אומר לו רָפָה הַיּוֹם לַעֲרוֹב. המילה רָפָה פירושה חולשה, והמילה לַעֲרוֹב קשורה למילה ערב. הוא מסביר שבשעת הצהריים השמש חזקה מאוד, אבל עכשיו הכוח והאור שלה נחלשים והיא מתחילה לשקוע. הוא מוסיף שעכשיו זו שעת חֲנוֹת הַיּוֹם, שזהו הזמן שבו כל האנשים שהולכים בדרכים מסיימים את המסע שלהם ומחפשים מחסה ובית לחנות ולנוח בו.
האבא עושה חשבון פשוט: בגלל שנשאר מעט מאוד זמן עד שיהיה חושך, אתם ממילא לא תספיקו להגיע הביתה ותיאלצו לעצור ולישון אי שם באמצע הדרך במקום זר. לכן הוא מציע להם לִין פֹּה, כלומר להישאר לישון אצלו. הרי עדיף בהרבה לישון בבית חם, במנוחה ובשמחה, מאשר בחוץ בדרכים. הוא מבטיח להם שאם יישארו, יקרה בדיוק מה שכתוב: וְהִשְׁכַּמְתֶּם מָחָר לְדַרְכְּכֶם וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶךָ. כלומר, אם תקומו מוקדם בבוקר למחרת ותצאו לדרך, תספיקו להגיע הביתה ביום אחד בבטחה, וכך לא תצטרכו בכלל לישון בדרך.