קרה לכם פעם שהייתם בנסיעה ארוכה, הייתם עייפים מאוד ורק רציתם כבר לעצור במקום כלשהו כדי לנוח ולישון? זה בדיוק מה שקורה לאדון ולנער שלו בדרכם. הנער מציע לעצור לישון, אבל האדון מסרב בתוקף. הוא מסביר שהם לא ייכנסו אל עִיר נָכְרִי, כלומר עיר זרה שגרים בה רק גויים.
אמנם הם עמדו מול עיר אחת, אבל האדון משתמש במילה הֵנָּה, שהיא מילה ברבים. הוא עושה זאת כדי להבהיר שזה כלל חשוב מבחינתו: הוא לא מוכן לישון באף עיר שלא שייכת לעם ישראל. באותה תקופה היו ערים של כנענים שהיו כפופות לעם ישראל והיה די בטוח לישון בהן, אבל העיר שעמדה בדרכם הייתה עיר זרה לחלוטין שלא קשורה לישראל, ולכן לא היה בטוח לעצור בה.
לכן, האדון מחליט שעדיף להמשיך להתאמץ וללכת, ומכריז וְעָבַרְנוּ עַד גִּבְעָה. הוא בוחר להמשיך במסע עד שיגיעו לעיר גבעה, המוכרת גם כגבעת בנימין, כי זו עיר ששייכת לעם ישראל ושם הם יוכלו ללון בביטחה.