שופטים, פרק י״ט, פסוק ט״ז

בתוך סביבה מנוכרת שבה התושבים סוגרים את דלתם בפני עוברי אורח, בולטת דמותו של אִישׁ זָקֵן המציג הכנסת אורחים. למרות גילו המבוגר, ולמרות שהוא בָּא מִן מַעֲשֵׂהוּ, כלומר חוזר מעבודתו הקשה מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב אל העיר, הוא אינו מתעלם מהאורחים ברגע הגעתו. מעשהו ראוי לציון מיוחד משום שהוא הגיע במקור מֵהַר אֶפְרַיִם וְהוּא גָר בַּגִּבְעָה, כך שמצוות האירוח לא הייתה מוטלת עליו יותר מאשר על תושבי הקבע. לעומתו, וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם בְּנֵי יְמִינִי, ציון שנועד להבהיר כי מדובר בעיר השייכת לשבט בנימין, ויש הרואים בכך גם רמז להיותם אנשים רעים כפי שיוכיחו מעשיהם.