שופטים, פרק י״ט, פסוק י״ח

האיש הלוי מפרט בפני הזקן שפגש ברחוב את מסלולו ומסביר כי עֹבְרִים אֲנַחְנוּ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה עַד יַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם משום ששם הוא מתגורר, וזו דרך ארוכה שלא ניתן להשלים ביום אחד. הוא מוסיף כי וָאֵלֵךְ עַד בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה כדי להבהיר שנסע לשם במיוחד וכעת הוא שב למקומו, כדי שלא ייחשב בטעות לרוכל נודד המחזר בעיירות. בהמשך הוא מצהיר כי וְאֶת בֵּית ה' אֲנִי הֹלֵךְ, כלומר ואל משכן שילה, בין אם משום ששם הוא משרת כלוי ובין אם פניו מועדות לשם כדי להתפלל ולהקריב זבחים. באמירה זו הוא מבקש לעורר את רחמי הזקן ולהראות שהוא אדם הגון העוסק במצווה, השונה מעובדי הפסלים שבאזור. לבסוף הוא מלין בצער כי למרות כוונותיו הטובות וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתִי הַבָּיְתָה, ותושבי המקום מותירים אותו לשבת ברחוב ללא הכנסת אורחים.