שופטים, פרק י״ט, פסוק י״א

כאשר ההולכים בדרך הגיעו סמוך לעיר, כלומר הֵם עִם יְבוּס, השמש כבר נטתה למערב ועמדה לשקוע, ולכן נאמר וְהַיּוֹם רַד מְאֹד. בשל השעה המאוחרת, פונה הנער לאדונו בלשון זירוז והאצה ואומר לְכָה נָּא. הוא מציע כי יסטו מן הדרך המרכזית, וְנָסוּרָה אֶל עִיר הַיְבוּסִי הַזֹּאת, כדי למצוא בה מקום לישון במהלך הלילה, וְנָלִין בָּהּ, מתוך כוונה לצאת שוב לדרך ביום המחרת.