שופטים, פרק י״ט, פסוק י״ח

קרה לכם פעם שהייתם בדרך ארוכה, עייפים מאוד, ורק רציתם מקום חמים לנוח בו, אבל מצאתם את עצמכם נשארים בחוץ? זה בדיוק מה שמרגיש האיש הלוי. כשהוא פוגש זקן ברחוב העיר, הוא מסביר לו מאיפה בא ולאן הוא הולך. הוא מספר לו עֹבְרִים אֲנַחְנוּ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה עַד יַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם, כלומר, הוא נמצא במסע ארוך מאוד אל ביתו שנמצא עמוק בהרים, דרך שאי אפשר לסיים ביום אחד. הלוי רוצה שהזקן יבין שהוא אדם מכובד ולא סתם רוכל שנודד כדי למכור דברים, ולכן הוא מדגיש וָאֵלֵךְ עַד בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה מתוך כוונה להסביר שנסע רק לשם, ועכשיו הוא חוזר ישר הביתה. כדי להראות את כוונותיו הטובות הוא מוסיף וְאֶת בֵּית ה׳ אֲנִי הֹלֵךְ. המילה וְאֶת כאן פירושה "ואל". הוא מסביר שהוא בדרכו אל בֵּית ה׳, שהוא משכן שילה. הלוי מציין זאת כדי שהזקן יראה שהוא אדם טוב שעוסק במצווה, ויסכים להכניס אותו לביתו בשמחה. לבסוף, הלוי משתף בעצב הגדול שלו ואומר וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתִי הַבָּיְתָה. הוא מאוכזב מכך שלמרות שהוא אדם ישר וטוב, אף אחד מהתושבים לא מוכן לארח אותו, והוא נאלץ לשבת בחוץ ברחוב.