ויקרא, פרק י״ח, פסוק י״ח

איסור וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח מונע מאדם לשאת או לקיים יחסי אישות עם אחות אשתו, ואף פוסל מראש ניסיון לקדש את שתיהן יחד. טעם המגבלה הוא לִצְרֹר, כלומר מניעת הפיכתן ל"צרות" הקשורות בעל כורחן סביב איש אחד, מצב שעלול להפוך את אהבתן הטבעית לקנאה ולשנאה מרה. בניגוד לאיסורי עריות אחרים, איסור זה תקף רק בְּחַיֶּיהָ של האישה הראשונה, אפילו אם התגרשה מבעלה. רק לאחר מותה פוקע האיסור ומותר לאלמן לשאת את אחות אשתו, שכן אז חולפת סכנת העוינות. ברבד ההלכתי, המילים עָלֶיהָ ו-לִצְרֹר מלמדות שאיסור זה גובר אף על מצוות ייבום, ואם נוצר מצב כזה הוא פוטר לחלוטין את אחות האישה ואת שאר נשותיו של האח המת מחובה זו.