ויקרא, פרק י״ח, פסוק י״ט

ה' מרחיב את ההגבלות המיניות אל מעבר לקרבת משפחה, ואוסר קיום יחסי אישות עם כל אִשָּׁה, בין אם היא פנויה ובין אם היא נשואה. מכיוון שדם הנידה שנודד וזב מן הגוף נחשב לחומר שאינו ראוי ליצירת חיים ומסמל פריצה של גבולות טבעיים, המצב של בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ עומד בתוקפו גם בימים הנקיים שלאחר הדימום, עד שהאישה תטבול במים ותיטהר לחלוטין. הציווי לֹא תִקְרַב מזהיר לא רק מפני המעשה המיני של לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ, אלא אוסר כל מגע פיזי של חיבה, כדי להרחיק מן החטא ולרומם את המיניות לרמה מוסרית וקדושה. עם זאת, בניגוד לאיסורים אחרים, מותר לבעל לשהות בפרטיות עם אשתו הנידה משום שהיא תשוב להיות מותרת לו בעתיד, ועליו רק לעצור את קרבתו כעת. במקרה שהאישה נטמאה במהלך קיום יחסים בהיתר, נאסר על הבעל לפרוש ממנה מיד עד שיירגע מגופו, שכן גם פעולת היציאה עצמה נחשבת לגילוי ערווה.