ויקרא, פרק י״ח, פסוק י״ז

איסור עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ נועד להגן על התא המשפחתי, שכן בניגוד לשאר העריות האסורות בגלל קרבת דם לאיש, כאן האיסור נובע מהקשר הטבעי שבין הנשים עצמן. הניסוח לֹא תִקַּח מלמד שהאיסור חל רק כאשר הקשר עם האישה הראשונה נוצר בנישואין חוקיים, והוא אוסר על האדם לשאת את צאצאיה וכן את אמה וסבתה. נימוק התורה הוא ששַׁאֲרָה הֵנָּה, כלומר הנשים הן קרובות בשר זו לזו, ויש המפרשים שצאצאי האישה נחשבים לשאריתה ולכן נאסרים על האיש גם לאחר מותה. המעשה מוגדר כזִמָּה הִוא, מונח המתפרש כעצת היצר, כמעשה המוסתר בשל כיעורו, או כחטא של מחשבה ותכנון שבו האדם עלול להרהר באישה אחת בעת משכב עם קרובתה.