ויקרא, פרק י״ח, פסוק כ״ג

התורה מרחיקה את עם ישראל ממנהגי האלילות של החברה הכנענית ואוסרת על הגבר, וּבְכׇל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכׇבְתְּךָ, לקיים יחסים אקטיביים או פסיביים עם כל סוגי בעלי החיים, שכן מעשה זה מביא לְטׇמְאָה בָהּ ומשחית את הנפש. באופן חריג, האזהרה מופנית ישירות גם אל האישה, וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ, כלומר לא תאפשר לחיה לרבוץ ולהזדווג עמה, כדי להדגיש את אחריותה הבלעדית למעשיה ולמנוע מחשבה שהאיסור חל רק על הגבר. הפסוק קובע כי מעשה מעוות זה תֶּבֶל הוּא, מושג המבטא בלבול וטשטוש מוחלט של הגבולות בין המינים, לצד שחיקה, ניוון ואובדן של צלם האנוש שבאדם.