ויקרא, פרק י״ח, פסוק כ״ו

ציווי ה' מציב חומת מגן מוסרית המבדילה את ישראל משחיתות עמי כנען, תוך הדגשה כי וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם את טהרתכם באופן טבעי עוד במצרים, או לחלופין, כאזהרה להנהגה לפקח על קיום המצוות. הדרישה היא לקיים אֶת־חֻקֹּתַי, שהם איסורי העריות שאין להם הסבר הגיוני, וְאֶת־מִשְׁפָּטַי, המייצגים את הדינים ההגיוניים ואת חובת בתי הדין להעניש את החוטאים. הקפדה זו מבטיחה שוְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה, כלומר תימנעו אפילו ממקצת מעשי העריות שהוזכרו, הגורמים לאדם לתעות מן הדרך הראויה. אזהרה מקיפה זו חלה על כל יחיד החי בארץ, כולל הנשים, בין אם הוא הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כל עוד מקבלי המצוות יקפידו על כך, קדושת הארץ תישמר והיא לא תקיא אותם מתוכה, גם אם יישארו בה גויים שיעשו מעשי תועבה.